רק אל מול השקט

רק אל מול השקט
אני מזהה את עצמי
אל מול הדומם
אני חשה בתנועתי
העץ גדל לאיטו
נטוע היטב בשלוותו
רבות חלפתי ליד
לא עצרתי לא הפנמתי:
כמה שלם הוא האחד!
עתה ,כורכת זרועי את הגזע
עיני עוצמת
ומתחברת...
נושמת את ריח האדמה
גאיה מפיצה את חומה
עין נשטפת משחקי אור וצל
פרפר עדין חולף
מרפרף
אי שם ציפור צווחת
ואני מגלה
בין השקט והצווחה
כמה עדנה יש בנפש
כמה עוצמה בנשמה!
 רחלי.